אסתר ג'ימאני מחזור ג':

מספרת על תהליך הכתיבה שלה בשטח:

"הדרך של כתיבה בשטח, לימדה אותי למתן את הכעס שלי, לרפא את העבר שלי ולחיות את העתיד שמגיע לי"

 

רומי שגיא מחזור ב':

אני והשטח התחברנו במכינה…  בתור אחת שבאה מהעיר וצמחים וחרקים אף פעם לא עשו לה את זה, יהיה קשה להגיד שזו הייתה אהבה ממבט ראשון.

אך אולי באמת אהבה מממבט 134525

בשטח  מצאתי שלווה פנימית.

בטוחה שחלק ממכן יבינו כמה קשה לרוץ באותו קצב עם החיים לפעמים.

שם לראשונה בחיי הרגשתי שלווה עוצרת מהי.

התחברתי לאדמה ולשמיים והרגשתי כמה הטבע אוהבת אותי.

מה שהכי זכור לי מהמסעות זה האחווה שהיא עוררה בנו 

הבנות, העזרה, הנתינה וממש כמו המשפט של המוסקטרים 

״כולן בשביל אחת ואחת בשביל כולן.״

מאחלת לכן מסע של חיבור ואהבה גדולה עם הטבע

עכשיו, בהסתכלות לאחור, אני אולי יודעת להסביר חלק מהתהליך שעברתי פה, אבל אני עוד רחוקה מלהשלים אותו. אני יוצאת מהמכינה הרבה יותר שלמה עם עצמי, הרבה יותר אוהבת את עצמי, הרבה יותר גאה בעצמי. אני גאה בדרך שאני בוחרת בעולם. ועכשיו, כל מה שנשאר הוא להסתכל קדימה ולרוץ."